8 המפתחות שיגלו לך
איך לשחרר מאבקי כוח ומלחמות
(בחיים הפרטיים ובמדינת ישראל)
שלום יקרים, כאן אוריאלה
זה הולך להיות מאמר מושקע ומרתק,
עם כלים לאבחון אישי ולשינוי
אך אני ממליצה לקרוא רק אם חשוב לך
להבין את נושא המלחמות, בחייך האישיים
ובחיי מדינת ישראל,
ואם חשוב לך לעשות משהו כדי לשנות.
אז- לעניין המאבקים והמלחמות:
אחד האתגרים שלנו כעם, וכבני אדם בכלל
הוא מלחמות.
אנחנו פוגשים אותן במערכות היחסים שלנו,
בין בני זוג, הורים וילדים,
מקום העבודה, ביחסי שכנות וחברות,
בינינו לבין עצמנו..
ואנחנו פוגשים אותן בין קבוצות אידיאולוגיות, בין עמים.
למשל ברמת המזרח התיכון והמדינה,
מדינת ישראל, שנתקלת שוב ושוב
במצבי איום, מלחמה והישרדות.
.
מה הסיבה למלחמות שלנו?
==========
– מדוע אנו פוגשים בכלל בחיינו מצבי מלחמה,
– מה אנו יכולים לעשות כדי למנוע או להקטין את נוכחותם בחיינו?
התשובה על כך ארוכה מכפי שאוכל לכתוב כאן,
וזה עניין חשוב להעמיק בו, כדי לפתור ולשחרר מלחמה,
גם בחיים האישיים וגם בחיי מדינת ישראל.
אך אם ניתן לסכם, ולו במעט, כמה מהכלים,
אעשה זאת כעת:
שיעור ההסכמה להילחם
==========
לפעמים השיעור הוא לדעת ולהסכים להילחם!
למשל במקרים של עוול, פגיעה בזכויות,
או כל מה שנוגד חוקי מוסר וצדק.
בעניינים הקשורים לחיים ומוות, או כל פגיעה שהיא,
עלינו כמובן לנקוט בכל האמצעים
כדי להגן וכדי למנוע מצבים אלה.
במקרה כזה השיעור הוא להסכים למלחמה.
והסיבה לקיומה של מלחמה זו בחיינו, במקרה זה,
הינה שיעור באסרטיביות, עמידה על גבולות,
שחרור ריצוי, פחד או תלות וכיוצ"ב.
איך נדע שזה השיעור?
על ידי בחינת
המחשבות,
הרגשות
ודרכי הפעולה שלנו עד כה.
אם הנטיה שלנו היא לרצות, לוותר – על חשבוננו,
להרגיש פחד, צורך בהרמוניה בכל מחיר וכד'-
סימן שמצבים לא הרמוניים מגיעים אל תוך חיינו
כדי שנאמן את "שרירי" האסרטיביות שלנו.
אני הייתי בריצוי ופחד מחוסר הרמוניה,
ובשנות ה- 20 לחיי זיהיתי זאת והחלטתי לטפל בעניין.
קראתי כל ספר על אסרטיביות,
תוך שאני מתחילה לאמן את עצמי, בכל פעם עוד צעד קטן,
ביכולת לעמוד על דעתי, גם כשיש ויכוח
או כשתוקפים אותי.
וכך התחזקתי יותר ויותר.
כיום אני מעניקה כלים עוצמתיים לאנשים
לחיזוק הביטחון, הנוכחות והאסרטיביות דרך שיטת אומגה.
פעמים רבות השיעור המשתקף במלחמה הינו הפוך
והוא מעיד על דפוסים אחרים לגמרי.
.
שיעור הצדקנות והציפיות
==========
כשאנחנו במלחמה, אנחנו ה"צודקים"
והאחר הוא הטועה.
כל "צד" בסיפור מרגיש צודק, בצדק אבסולוטי,
ונלחם ב"צד" האחר שמנגד.
התרופה למלחמת הצדק
הינה בהבנה שלא נוכל לשנות אדם אחר,
או את עמדותיו, אלא נוכל לשנות רק את עצמנו.
זה דורש לשחרר ציפיות.
לשחרר ציפיה שהאדם / העם/ האחר
ישנה את התייחסותו, דרכי הפעולה שלו, הרגשות שלו
או האמונות שלו.
כשאנחנו משחררים את הצורך שלנו
ש"הם" ישתנו, כדי להתאים עצמם אלינו
או לתפיסתנו,
אנחנו משחררים בזאת את עצמנו.
זה שחרור עצום של כל האנרגיה של הציפיה
לשינוי שיחול בהם.
במקרה זה מתחולל אחד מהשניים:
או שברגע ששחררנו ציפיה מהם,
משהו משתחרר באנרגיה של מערכת היחסים,
והיא משתנה לטובה.
או – ברגע ששיחררנו ציפיה,
מתחזקת בנו היכולת לבחור
אם אותם אנשים ימשיכו להיות חלק מחיינו – או לא.
**במקרה של מדינת ישראל** – זה כמובן יותר מורכב,
אך תארו לעצמכם שאנחנו מפסיקים לצפות
ש"הם" יכירו בנו, ש"הם" יתנהגו בצורה כזו או אחרת,
ש"הם" ישנו את האמונות והתפיסות שלהם לגבנו וכו'.
במקרה כזה, אם תודעה שלמה של העם תשחרר ציפיה זו,
יעלה ויבוא פתרון.
לא אכנס כאן לפתרונות המעשיים, כי אני לא פוליטיקאית,
וזו לא מטרת המאמר הזה..
אני יכולה להצביע על כך
שברמה הרוחנית, אחד מהשניים קורה במקרה זה:
או: ששינוי התודעה שלנו כעם, מקבלת אותם "כפי שהם",
הכוונה לא מצפה מהם להשתנות- ואז דווקא הם ישתנו
לנו מול העיניים.
או: מוצאים דרך "להתגרש" ולהוציא אותם מחיינו.
זיכרו: עדיין זה אומר להילחם ולהגן כשצריך.
וכן- זה יכול להשתנות על פני הזמן.
למשל- גירושין- כואבים ונתק בעקבותיהם,
ולאחר זמן כלשהו- יצירת מערכת יחסים חדשה
על בסיס הבנה, חברות ושיתוף פעולה.
כך במערכות יחסים לאחר גירושין, או בין מדינות,
היינו הך.
.
איך נדע שזה השיעור שלנו?
אם אנחנו נוטים להיכנס למלחמות צדק,
אם יש לנו צורך להוכיח ולהתווכח כדי להראות לאחר שאנחנו צודקים,
אם יש לנו נטיה "להיתפס" לקטנות, ולהתווכח,
על דברים קטנים וגדולים כאחד.
אם אנשים אומרים לנו לא פעם שאנחנו ווכחנים,
עקשנים, קטנוניים או מלחמתיים.
אם אנחנו פוגשים לא מעט אנשים שאלה המאפיינים שלהם
(חוק ההשתקפות והמראה)
אם יש לנו ציפיה ש"הם" ישתנו.
.
שיעור האמת האבסולוטית/ המוחלטת
==========
קיימת סיבה יסודית שגורמת למלחמות, והיא:
התחושה של אדם או קבוצת אנשים
ש"האמת" האחת והיחידה מצויה אצלם,
או בתפיסת עולמם, או באמונותיהם.
בשיעור זה אנו מוצאים בקלות את ההבדל
ואת השונה בינינו לבין אחרים.
לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו יודעים טוב יותר
מאחרים, מה טוב עבורם,
(וכמה פעמים אהבנו כשמישהו אחר
ידע יותר טוב מה טוב עבורנו?..)
לפעמים אנחנו בטוחים שאנו יודעים מהי "ה" אמת, בה"א הידיעה.
(ומתי אהבנו כשמישהו נאם לנו על אמת מוחלטת כלשהי?
שהיא לתפיסתו האמת הבלעדית, כמובן..)
תרופה לשיעור האבסולוטיות/ המוחלטות:
* להיפתח לרעיונות חדשים,
* להסכים שישנם דברים שאנחנו לא יודעים,
* להניח לאחרים לטפל בענייניהם בדרכם שלהם,
אלא אם הם מבקשים עזרה או עצה מאיתנו.
(וגם אז לתת את העצה או הדעה ואז: לשחרר!)
* להסכים שאין אמת מוחלטת אחת.
**ברמת מדינת ישראל** – גם כאן קיים אתגר גדול.
כי ברמה אידאולוגית, כל "צד" אוחז בתפיסה מוחלטת, אבסולוטית.
צד א' – כל שטח מדינת ישראל "השלמה" – "שלי הוא"
מתוקף ההבטחה המקראית.
צד ב' – שטח זה שלי הוא, מתוקף התיישבות היסטורית באזור זה.
והנה "שניים אוחזין"- זה אומר- "שלי הוא",
וזה אומר "שלי הוא".
.
ברמה הרוחנית, כששניים נלחמים על זכויות, או "אחיזה"
יש שיעור באחד מהשניים:
שליטה – או – שחרור שליטה.
עמידה על גבולות – או – פתיחות לחדש, לאחר.
המלחמות לסוגיהן:
בגירושין, בין מדינות, במקומות עבודה
הינן: על רכוש – כסף, שטחים, אדמות
או על זכויות – מעמדות, חופש, אחזקה וגידול ילדים וכו'.
בכל אלה יש לבחון:
**א.**
באיזה אופן אני יכול/ה להציע פתרון שלוקח בחשבון את כל הנוגעים בדבר?
למשל, פשרה, בבתי משפט או בין מדינות,
היא דוגמה למציאת פתרון בהסכמת הצדדים,
תוך שהם מוותרים על משהו בתמורה למשהו אחר שחשוב להם יותר.
למשל- וויתור על כסף, רכוש או אדמה בתמורה לחופש, שקט או שלום.
**ב'**
באיזה אופן אני קובע/ת לעצמי את הגבולות שלי,
ויוצר/ת הגנה על הצרכים, המשאבים והשלמות שלי.
**ברמת מדינת ישראל:**
יש להתבונן באיזה מקומות אנחנו ב"שליטת יתר",
ובאילו מקומות אנחנו באיבוד שליטה.
יש לבחון מחדש את האידיאולוגיה,
האמונות והתפיסות שעליהן גדלנו.
כל זאת עם עמידה על המשמר, כמובן, למקרה של
צורך להגן או לשמור על שלמות, וזה נכון בכל מערכת יחסים.
איך נדע אם זה השיעור שלנו?
אם יש לנו עמדות אידיאולוגיות מוצקות, שמאד חשובות לנו,
והן "בדמנו".
אם גדלנו על הדגשה של עמדות אלה, עוד מבית ההורים,
או מערכת החינוך/ החברה (או בחנו בבגרותנו עמדות אלה,
משום שזה היה נושא חשוב בבית או בחינוך שקיבלנו)
אם יש לנו נטיה לנסות לשכנע אנשים בתפיסות אלה.
אם אנחנו נוטים להתווכח על ערכים אידיאולוגיים.
אם מפריע או מכעיס אותנו כשאנשים אינם חושבים כמונו.
אם אנחנו חברים בקבוצה שפועלת לקידום והפצה של ערכים אלה.
.
שיעור של שליטה ושל הצורך להוכיח
==========
פעמים רבות לאחר תקופה של קורבניות
(במדינת ישראל עיין ערך השואה והאנטישמיות)
יש צורך לקחת את המושכות חזרה ולהתעצם,
מה שיכול להוביל לשליטה, וליצירה לא מודעת
של מצבי התנגדות ומלחמה, שבהם נוכל
"להוכיח" לעצמנו ולאחרים שאנחנו לא מוותרים בקלות,
ואנחנו חזקים, ואף אחד לא יעשה לנו יותר עוול או יפגע בנו.
שליטה וקורבניות – הן שתי נקודות משני קצותיו של ציר אחד. נקודת האמצע בין השניים היא עוצמה.
לדוגמה:
קורבן- מושך אליו- אחד מהשניים:
1. עוד קורבניים כמותו
(איתם הוא יכול "לקטר" ולהתלונן על מר גורלו)
2. שתלטנים -שמקרבנים אותו.
הריפוי נעשה ברגע שאנחנו יוצאים מתפיסה קורבנית
או מאויימת, לתודעה חדשה,
שאיו בה צורך "להוכיח".
מי שחזק ויציב, לא נזקק להוכיח זאת לאף אחד.
הוא יודע שיש לו איכויות אלה, שעומדות לרשותו בכל עת
שיזקק להן.
.
**ברמת מדינת ישראל** – זה ליצור תודעה חדשה,
בתוך כל אחד מאיתנו,
של עם מוגן, יציב, מנהיג, מואר.
כזה שאין לו צורך לאשר לעצמו שהוא חזק ויכול,
כי הוא כבר יודע זאת, ואפשר להרגע למקום של צמיחה.
איך נדע אם יש לנו שיעור של צורך להוכיח?
אם ההיסטוריה שלנו כוללת מצבי קורבניות, עוול, התעללות בנו.
אם יש לנו נטיה להתלונן על אתגרי החיים, ועל מר גורלנו.
אם אנחנו פוגשים מצבים חוזרים שבהם אנו חשים מנוצלים,
פגועים וכדומה.
אם אנחנו נקלעים רבות למצבי מלחמה על עוול שנעשה לנו או לאחרים.
אם יש בתוכנו חשש מתמיד של איום, חוסר יציבות,
"אם אין אני לי- מי לי".
.
השיעור הפנימי
==========
לפי התפיסה הרוחנית, כל מציאות חיצונית,
הינה השתקפות של מציאות פנימית.
**אך הרבה אנשים טועים בהבנה של שיעור זה,**
המעורר בהם התנגדות:
"מה, את רוצה להגיד שמי שניצלו אותו, הוא עצמו נצלן??.."
"ומי שחווה אלימות כלפיו, הוא עצמו אלים?.."
אז בואו נעשה קצת סדר:
לפי שיעור זה, כשאנחנו פוגשים מלחמתיות "בחוץ",
היא משקפת את **אחד משני קצוות** ה"ציר":
או: מלחמתיות, שליטה, כעס, צדקנות או עקשנות – אצלנו
או ההפך מזה: ריצוי, פחד, תלות, חולשה, הפנמה והדחקת רגשות – בתוכנו.
מכירים את זה שאומר: "אני לא עצבני.. מעצבנים אותי!"?..
לפי שיעור זה, כש"מעצבנים" אותנו,
סימן שהיתה בנו עצבנות מקודם,
שלא קשורה לסיטואציה, שמהווה רק זרז להצפת הרגש.
התרופה לשיעור הפנימי– שיעור ההשתקפות:
בכל סיטואציה שבה אנחנו מגיבים בעוצמה רגשית,
הרי זה סימן עבורנו עניין לא פתור,
לדפוס שצף ועולה דרך המקרה שפגשנו,
ואשר דורש טיפול.
שלב א':
לזהות את הדפוס שעולה – דרך **זיהוי הרגש**
(פחד, פגיעה, חוסר אונים, חוסר אמון, כעס, עלבון, אכזבה, וכד')
שלב ב':
למצוא כלים של מודעות ותדרי אנרגיה כדי לשחרר דפוס זה.
אני מנחה איך עושים שאת בעזרת שיטת אומגה,
יש הרבה כלים ושיטות- תמצאו את מה שמתחבר לכם.
**ברמת מדינת ישראל:**
אם אנחנו עדיין פוגשים מלחמתיות,
זה אומר שיש אותה בתוכנו.
לרפא את זה, משמעו להתמלא בחמלה, קבלה ואהבה,
קודם כל לעצמנו (כל אחד בתוך עצמו)
ולאחר מכן להביא זאת למערכות היחסים שלנו,
במשפחה, בקהילה, בין זרמים וגישות שונות.
ככל שאנו משכינים שלום בתוכנו,
כן השלום משתקף לנו חזרה מן המציאות עצמה.
רציתם "וגר זאב עם כבש"? – זה זה.
איך נדע אם השיעור הוא להתבונן פנימה על הדפוס שלנו?
כל מציאות חיצונית ש"מניעה" משהו עמוק בתוכנו,
הינה השתקפות שיש לבחון.
במקומות שבהם אין שיעור, המציאות החיצונית לא מטלטלת אותנו,
היא יכולה לגעת ברגשות האנושיים שלנו, אך בפרופורציה.
בתחומים שבהם אנחנו "לא נרגעים" מהעניין,
סימן שיש לנו עבודה לעשות.
**מה לעשות?**
להפשיל שרוולים ולמצוא את השיטה, המורה, הדרך,
שיובילו אותנו למודעות עצמית ולשחרור דפוסים אלה.
.
שיעור חוסר אהבה וקבלה עצמית, ו"בריחה" מה"אני"
==========
לפעמים המלחמות בחוץ, מאפשרות לנו להימנע
מלפגוש את.. עצמנו.
אנחנו כל-כך עסוקים בדרמה החיצונית,
וזה יופי של תירוץ שמאפשר לנו לדחות שאלות חשובות
שקשורות להגשמה שלנו, לכאב שלנו.
זה סוג של בריחה.
לפעמים הבריחה היא מלפגוש את עצמנו,
כי חסרה אהבה לעצמנו, יש שנאה או חוסר קבלה עצמית,
וזה כואב מדיי לפגוש זאת. או כואב לפגוש חוסר הגשמה.
ולכן בלא -מודע אנחנו "בורחים" להתעסק "בהם", בבחוץ.
**ברמה הלאומית של מדינת ישראל:**
האתגרים הביטחוניים מגבשים ומאחדים אותנו,
ומאפשרים לנו לברוח מהתמודדות עם
נושאים פנים חברתיים או כלכליים.
כי יש משהו יותר חשוב מהכל, השמירה על בטחוננו.
ואולי בתת-מודע הקולקטיבי שלנו,
אנחנו משמרים מלחמתיות מבחוץ,
שמגבשת אותנו יחד מול האוייב.
איך נדע אם אנחנו בשיעור של בריחה?
האם אנחנו בשלום עם עצמנו / בתוך עמנו?
האם אנחנו שבעי רצון מההגשמה שלנו בתחומים השונים?
האם יש כאב לא פתור? תסכול מתמשך? פער בין רצוי למצוי?
(שקשה לנו לפגוש, ולכן אנחנו מסיתים את תשומת הלב "החוצה")
התרופה – הינה הסכמה לגעת בכאב, ולרפא. וכן אהבה וקבלה של עצמנו בחמלה.
לא תמיד קל לעשות זאת לבד, בכוחות עצמנו,
ורצוי שיהיה אדם או תהליך שיתמכו בנו ויילוו אותנו.
**ברמת מדינת ישראל** – אותו שיעור. לחיות שלום בתוך עמנו.
.
שיעור המנהיגות
==========
שיעור זה מבקש מאיתנו להתבונן בסיטואציה "מבחוץ",
או מלמעלה, מנקודת מבט שאיננה מעורבת רגשית.
נקודת מבט זו מאפשרת לנו גם להבין טוב יותר
את ה"צד" האחר, וגם למצוא פתרונות שמתואמים
עם המטרה הגבוהה של השיעור.
לפעמים השיעור הוא לדעת לעמוד על שלי,
לנקוט באסרטיביות ובביטחון,
לפעמים השיעור הוא גמישות, פתיחות, חמלה
וקשב לאחר.
.
**שחרור המלחמות מחיינו דורש לנקוט בעמדת מנהיגות מוארת.**
מנהיגות מוארת מתייחסת ל- 3 היבטים:
**מנהיגות של עצמי**
לזהות את הדפוסים החוזרים שלי,
ולטפל ולרפא אותם, כך שלא יחזרו וישתקפו בחיי.
אני ממליצה לעשות זאת דרך 4 המימדים,
כפי שאני מלמדת כבר שנים ב"אומגה" ובכלל,
כל המציאות ואנו עצמנו עשויים מהם:
לבחון אמונות (רובד מנטלי), והיכן אני "אבסולוטית"
ולא מוכנה לקבל תפיסה או גישה אחרת משלי
לבחון רגשות (רובד רגשי): מהו הרגש שצץ בסיטואציה,
ולרפא אותו בתוכ, כי הוא קיים שם עוד לפני כן,
בלי קשר למקרה העכשווי.
לבחון פעולות (רובד פיזי/ מעשי): מה אני יכול/ה לעשות אחרת,
או באופן שיקדם הבנה ושלום.
לבחון הקרנה אנרגטית (רובד אנרגטי):
מה אני משדר/ת? שדר חיובי ומקדם יוכל להביא
לפתרונות. שדר של חוסר אמון עלול להביא להנצחת המלחמה.
וכן לעבוד עם תדרי אור ועם אנרגיה כדי לשחרר מן היסוד
את השורש שהביא למצב העכשווי.
.
**מנהיגות של הסיטואציה**
לזהות מהו השיעור של כל הצדדים בסיטואציה,
וכיצד ניתן למצוא פתרונות יצירתיים,
המשלבים את ה"אמת" המשותפת.
תקיעות במקום זה הינה נסיון לאחוז ב"אני צודק/ת" שלי.
מנהיגות במקום זה הינה טיפול בסיטואציה
מתוך ראייה גבוהה יותר, אליה התייחסתי קודם לכן.
**ברמת מדינת ישראל:**
להיות מנהיגים מוארים,
זה לטפל בדפוסים שלנו, עד שנוכל יותר ויותר
לנהל את הרגשות, המחשבות והפעולות שלנו
(ולא שהם ינהלו אותנו)
להיות במקום של בגרות, הבחנה בין עיקר וטפל,
ובעיקר – לתת דוגמה אישית.
לא נוכל לטפל באחרים- זה אומר בכל העם שלנו
או במנהיגים, כי כאמור אנחנו יכולים לשנות או לנהל רק את עצמנו.
לכן ניטיב לעשות אם ננהג ב.. מנהיגות עצמית,
נהווה דוגמה אישית, ונשלח אנרגיה ותודעה של החזון הגבוה,
אותו נראה בעיני רוחנו.
**איך נדע אם השיעור שלנו הוא שיעור המנהיגות?**
לכולנו שיעור במנהיגות.
זה שיעור מתמשך, לאורך כל חיינו,
ודורש תשומת לב ותחזוקה יומיומית.
בדיוק כפי שאנו מנהלים את חיי הבית,
את תחזוקת הרכב,
או משק המזון בגופנו.
זה דורש תשומת לב, פעולה והשקעה מתמשכת ויומיומית.
.
שיעור שינוי הרגלים
==========
להרגלים יש נטיה לקבע את עצמם,
ליתר דיוק מדובר בסדרת פעולות והתנהגויות,
דרכי חשיבה ותגובות רגשיות
שאנחנו "רגילים" להשתמש בהן,
ולכן הן נקראות הרגלים.
לכן, פעמים רבות שינוי יכול להגיע דרך שינוי ההרגל.
זה אומר, להחליט להגיב אחרת במצבים דומים.
אם למשל, הנטיה שלך היא להגיב בהתפרצות,
יש לך היכולת לאמן את עצמך לזהות את הרגש כשהוא
רק מתחיל "לעלות",
ואז לקבל החלטה- אם להיענות לרגש
ולצרף אליו מחשבה ופעולה בהתאם,
או לנשום אל תוכו, למצוא דרך להרגע,
ואז לנהל את הסיטואציה ממקום אחר,
של בגרות ומנהיגות, תקשורת, הקשבה ופתיחות.
בוגרי אומגה רבים, מספרים על שיפור עצום
במערכות היחסים שלהם, כשהם מפעילים לרגע
את מבנה אומגה (מבנה אנרגטי ספציפי לשיטה
שמאפשר ליצור איזון ורגיעה תוך שניות).
במקום צעקות, מלחמה,
או לחילופין פחד, חוסר בטחון, ריצוי,
אומגה מאפשרת להם לנהל את הסיטואציה, ממקום אחר,
וכך השדה האנרגטי של הסיטואציה- משתנה לטובה.
**איך נדע אם יש לנו שיעור בשינוי הרגלים?**
דפוסים מושרשים הינם מחוברים להרגלים מושרשים.
לכן, אחת הדרכים להניע שינוי, הינה דרך שינוי ההרגלים.
ולכולנו יש כאלה..
**ברמת מדינת ישראל**
אם אינכם פעילים פוליטיים עדיין ברמה האישית שלנו
נוכל לתרום רבות לשלום:
אם נתחיל לשנות את הרגלי החשיבה שלנו:
מה אנחנו חושבים "עליהם", ועל "האחרים" והשונים מאיתנו.
מחשבות של חוסר אמון, ספק ומלחמתיות,
יוצרות מציאות תואמת.
יש לדמיין לחשוב על המציאות המיטבית,
ועל האיכויות שיש בה, כמו תקשורת, הרמוניה, שיתוף פעולה,
שכנות טובה או שקטה וכדומה.
נתחיל לשנות הרגלי פעולה– לנקוט בפעולות אוהבות לזולת,
לנקוט פעולות אוהבות כלפי עצמנו.
נשנה הרגלי רגשות – על ידי ריפוי דפוסים וטראומות מן העבר
ועל ידי מחשבות חדשות, כי המחשבה משפיעה על הרגש.
וברמה האנרגטית, כתרגיל בסיסי (ישנם כלים מתקדמים):
– נשלח אור לעצמנו,
– נשלח אור ל"אחר",
ולכל הסיטואציה.
.
ולפעמים,
חיוך אחד,
מאור פנים,
פרגון
והומור בריא
**מביאים שלום ואהבה לעולם.**
בברכת שלום,
הרמוניה,
שלווה פנימית
שלמות
ומודעות מתפתחת
שולחת לכם את אהבתי
אוריאלה
