בלי ריטלין וציפרלקס.. – חלק שני

בלי ריטלין וציפרלקס-חלק 2-  כתבת המשך

מה גורם לתופעות, ומה ניתן לעשות כדי להקל וליצור שינוי

כתבה זו הינה המשכו של החלק הראשון שבו סקרתי את המסר שמביאים איתם ילדי הדור העכשווי, ואת האתגר העומד בפניהם באופני הלימוד הנהוגים כיום, אשר אינם מתאימים בהכרח לכל סוגי התלמידים והלמידה.

אתגר זה עומד גם בפני אנשי החינוך הפועלים במערכת הלימודים הבית ספרית כפי שהיא, עם האילוצים הקיימים. לא פשוט ללמד בכיתה שבה ילדים היפר-אקטיביים, קשיי למידה או בעיות קשב וריכוז, וכן להתאים את ההוראה לסגנון למידה אישי.

בהיבט ציפרלקס ודומיו, נמצא אנשים רבים הפונים לקבלת סיוע תרופתי בשל לחצים, מתח וחרדה.

אתגרים רגשיים, חברתיים או משפחתיים
חלק מהגורמים ללחץ, חרדה ומתח פנימי הינם אתגרים רגשיים, חברתיים או משפחתיים. גירושין, מאבקים בתוך המשפחה הגרעינית, דחיה, נטישה, התעללות, מחלה, מעבר מדינה, פיטורין, תביעה משפטית – כל אלה ועוד נסיבות חיים שלא הזכרתי כאן, הינם גורמים המשפיעים על הלחץ והמתח הפנימי, וגורמים לאנשים רבים לפנות לקבלת סיוע ע"י התרופות המצויות.

כך גם בתחומי למידה, ילדים המתמודדים עם אתגרים מסוג זה מתקשים להיות מרוכזים בלמידה. כאשר הרגשות סוערים, למוח קשה לקלוט..

מעבר לאתגר הקיים כיום למול תופעות אלה, קיימת תופעה חברתית של היעדר מרחק חינוכי, או במילים אחרות, של קירבת יתר בין ילד להוריו, בין ילד למוריו. אני מתכוונת לקו הכללי של טשטוש תפקידים.

לדוגמה, בעבר הפניה למורים היתה בגוף שלישי: "המורה", "מורתי" וכד'. כיום הפניה הינה ישירה, בשמם הפרטי! הורים מבטאים פעמים רבות ביקורת קוטלת, זלזול וביטול של דרכי החינוך של המורה או ביחס לנהלי בית-הספר, ואם ילד סופג זאת מהבית, מדוע שיחוש כבוד או הערכה?

שימו לב שתפקידים שנחשבו בעבר ל"רבי מעלה" או לסמכות מקצועית מאבדים את ה"הילה" הזו. פעם המלצת הרופא היתה כמעט בגדר דבר "קדוש". היום רצים לעוד רופאים להתייעצות, מוצאים רשלנות מקצועית, בוחנים אם מתאים לנו לקחת טיפול מסויים שהומלץ או לא..

אנו נמצאים בעידן שבו הסמכות העצמית גדלה על חשבון סמכות חיצונית, ויש בזה יתרונות גדולים וצמיחה משמעותית של האנושות לעבר קשב לרצונות אישיים ומרחב גדול של בחירה אישית וחופשית, לצד היבט שלילי כאשר המינון מוגזם וגורם לאיבוד גבולות, חוסר הערכה, פריצות וכאוס.

אתגרים של מערכות הגוף
הגוף עצמו נחשב בגישה המערבית המודרנית לגורם לבעיות שונות. מחלות משפיעות ללא ספק על התחושה הרגשית, על דרכי המחשבה, ואף עשויות לשנות מערכות יחסים. ישנו היבט ביו-כימי המיוחס לתחושת חרדה ולחץ, בעיקר משום התופעות הפיזיולוגיות הנילוות לתחושה הרגשית או החשיבתית, כגון דופק מואץ, הזעה, שינוי בלחץ הדם, נשימה קצרה וכד'.
תרופות כמו ריטלין וציפרלקס משנות למעשה את המערך הביו-כימי, ועקב כך מתקבל שינוי בתופעות. אנו נחזור לעניין זה לאחר שנבין את הגישות הטיפוליות ואת הפתרונות החלופיים.

גישת התוצאות
אם נחזור לעניין הריטלין והציפרלקס ודומיהם, בכל אלה מדובר בתרופות שמטרתן לסייע להעלמת סימפטומים ולהקלה בתופעות. אגב, גם אקמול פועל לפי אותה גישה, בוא נעלים את הסימפטום ונקל על המערכת. יש כאב ראש? קשה לתפקד ככה? לוקחים אקמול ו.. מעלימים את התופעה (במקרה הטוב..).

ישנן תרופות שמטרתן שינוי או יצירה של איזון הפיזיולוגי. למשל תרופה להעלאת פעילות בלוטת התריס, אנטיביוטיקה במקרה של חיידק מערכת. אך עדיין תרופות אלה מבקשות לטפל בסימפטום. ל

לפי גישה זו אין, בדרך כלל, בדיקה של מערכות אחרות, כמו מערכת רגשית או מנטלית המשפיעות על הגוף הפיזי אלא טיפול בתופעות שהגוף הפיזי יוצר. אף אחד לא שואל או בודק מדוע בכלל נוצר חוסר האיזון הזה בגוף. מה הסיבה העמוקה יותר שגורמת לכל זה? ואם ישנה התייחסות לנושא, היא מופנית לבעלי מקצוע אחרים, כמו המלצה ללכת לשיחות אצל פסיכולוג, טיפול זוגי להורדת הלחץ הרגשי בבית וכד'. אלו נושאים שהרופא (הביולוגי-גופני) אינו מטפל בהם.

ניתן לומר כי רוב התרופות הסינטטיות מתייחסות אם כן להעלמת הסימפטום, ביטול או הקלה על תוצאה או תופעה מסויימת.

גישת הסיבות.
גישת הסיבות רואה את המערכת של האדם כשלמה והוליסטית, שבה הגוף והנפש קשורים זה בזה. לפי גישה זו נרצה לטפל בסיבה הפנימית שיוצרת את כאב הראש, ועל ידי כך יעלם גם הסימפטום. לדוגמה, כאב ראש יכול לנבוע מדילמה, האם לעשות א' או ב'? להחליט "כן" או "לא"? ימינה או שמאלה? דילמות יוצרות "כאב ראש" תרתי משמע..

טיפול בסיבה, משמעותו להבין שכאב הראש נובע מהדילמה, ואז יש לרכז משאבים שיסייעו לקבל החלטה בשלמות, וכתוצאה מכך ממילא ייעלם כאב הראש.

אם כאב הראש הינו תוצאה של אוכל שאינו מתאים למערכת, בוא נקשיב לגוף, נזין אותו לפי צרכיו האמיתיים, וממילא לא תגיע מיגרנה / צרבת / כבד שומני או אולקוס.

שילוב גישות
ביומיום שלנו, יש לשקול כל מקרה לגופו מבחינת סוג הטיפול שבו נבחר. אם "יש זמן" ומודעות, נוכל לאפשר לעצמנו לטפל במערכת באופן יסודי, זאת אומרת לזהות מה הסיבה העמוקה לחוסר האיזון (ואם לא נזהה בעצמנו- נפנה לייעוץ מקצועי), לטפל בה ועל ידי כך לזכות בשינוי וריפוי.

אך ישנם מצבים שבהם יש צורך בטיפול מהיר ודחוף, שבלעדיו קיים סיכון ממשי למערכת הבריאותית. במצבים כאלה, או מכל שיקול אישי אחר, נוכל לטפל בעזרת הכלים הקונבנציונליים לצורך הקלה בסימפטומים, ואחר כך נתפנה לעבודת עומק כדי לבער את הבעיה מן היסוד ועל מנת שלא תשוב.

בכתבה השלישית והאחרונה בסדרה זו נקבל הדרכה נוספת להבנת המצב  ונשוחח על דרכים חלופיות לטיפול.

בינתיים- הרבה בריאות, שלווה ושמחה

שלכם